הכי אוהבת לאכול תמונות מוחמצות.

כפולניה גאה, המילה חמוץ ונגזרותיה היא מילה מאוד דומיננטית בחיי.

אני אוהבת להחמיץ פנים, בעיקר כשנהנית ומתה על צנצנות כי שם באמת אפשר להחמיץ הכל.

אז כדי לא להחמיץ את התמונות שאני עדיין משתדלת מדי פעם להדפיס על נייר צילום איכותי, התחלתי להחמיץ גם אותן...בתוך הצנצנות.

זו לא היתה בעיה גדולה, פולניות כמוני לא זורקות צנצנות. אני שומרת אותן באדיקות לכל שארית שלא תבוא: לקומפוט, לחזרת, לגפילטע ולמטבוחה של דודה גילה.

רעיון יצירתי להכנת מתנת יומהולדת, מקורית: תמונות בצנצנת

מפגש פסגה בין צנצנת לתמונה

זו פעם ראשונה שהכנסתי את דוד יוני לצנצנת, אפילו הבטן שלו נראית תלת מימדית בזוית הזו כשהיא דבוקה לדפנות.

אבל אם להיות רגע רצינית (למרות שהכרס של דוד יוני זה ממש לא צחוק) אין יותר מרגש מלראות את הפנים המתוקות של הילדים שלך יושבים לך על מדף במשרד ומשתקפים מבעד לזגוגית הצנצנת, משומרים היטב מאבק, לחות וטביעות אצבעות של סקרנים שחייבים להתקרב ולגעת אחרי שסיימו לאכול סושי ב'אצה' שמתחת למתחם המשרד היוקרתי שלי בראש מגדל 'משה אביב' במתחם הבורסה ברמת גן.

אבל...אין תחת 'משה אביב' שום שווארמה וגם לי עדיין אין משרד מפואר בראש מגדל יוקרה וכן צודקים, כשקרנית פתולוגית גם לא דוד יוני שמן.

ובכל זאת עד שאוכל לרכוש אחד, אסתפק בצנצנות שקופות, והמון המון תמונות שלא אחמיץ עוד לעולם.

קרדיט למקור